משנה: וְאֶת כָּל שְׁלָלָ֗הּ תִּקְבּוֹץ אֶל תּ֣וֹךְ רְחֹבָהּ֒. אִם אֵין לָהּ רְחוֹב עוֹשִׂין לָהּ רְחוֹב. הָיָה רְחוֹבָהּ חוּצָה לָהּ כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לְתוֹכָהּ שֶׁנֶּאֱמַר אֶל תּ֣וֹךְ רְחֹבָהּ֒ וְשָֽׂרַפְתָּ֣ בָאֵ֗שׁ אֶת הָעִ֤יר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ֙ וְלֹא שְלַל שָׁמַיִם. מִכָּאן אָמְרוּ הַהֶקְדֵּישׁוֹת שֶׁבָּהּ יִיפָּדוּ וּתְרוּמוֹת יִירְקָבוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְכִתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ יִגָּנֵזוּ. כָּלִ֔יל לַֽיהוָֹה֭ אֱלֹהֶ֑יךָ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אִם אַתָּה עוֹשֶׂה דִּין בְּעִיר הַנִּדַּחַת מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ אַתָּה מַעֲלֶה עוֹלָה כָלִיל לְפָנָי. וְהָֽיְתָה֙ תֵּ֣ל עוֹלָ֔ם לֹ֥א תִבָּנֶה֭ עֽוֹד. לֹא תֵיעָשֶׂה אֲפִלּוּ גַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לֹא תִבָּנֶה עוֹד לִכְמוֹ שֶׁהָֽיְתָה אֵינָהּ נִבְנֵית אֲבָל נַעֲשֵׂית הִיא גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים. וְלֹֽא יִדְבַּ֧ק בְּיָדְֽךָ֛ מְא֖וּמָה מִן הַחֵ֑רֶם לְמַ֩עַן֩ יָשׁ֨וּב ה' מֵֽחֲר֣וֹן אַפּ֗וֹ וְנָֽתַן לְךָ֤ רַֽחֲמִים֙ וְרִֽחַמְךָ֣ וְהִרְבֶּ֔ךָ וגו'. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָֽרְשָׁעִים בָּעוֹלָם חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם אָֽבְדוּ רְשָׁעִים מִן הָעוֹלָם נִסְתַּלֵּק חֲרוֹן אַף מִן הָעוֹלָם׃
Pnei Moshe (non traduit)
ההקדשות. הקדש בדק הבית שבתוכה יפדו כלומר אין נשרפים אלא צריכים פדיה כשאר כל ההקדשות:
ותרומות ירקבו. בתרומה ביד כהן מיירי דממון כהן הוא וחל עליה איסור' דעיר הנדחת וירקבו מפני שאין לזלזל בהן כולי האי ולשרפה כשאר שללה ואם תרומה ביד ישראל היא הויא שלל שמים ותנתן לכהן שבעיר אחרת:
מעשר שני. אפי' למ''ד מ''ש ממונו הוא הואיל וקדש איקרי לא ישרף אלא יגנז:
לא תעשה אפי' גנות ופרדסים. דעוד לגמרי משמע:
לכמות שהיתה. בישוב בתים אינה נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדסים והלכה כר''ע:
מתני' ואלו הן הנחנקין. המכה אביו ואמו. דכתיב מות יומת וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק:
וזקן ממרא על פי בית דין. שמסרב על דברי בית דין הגדול שבלשכת הגזית:
וזוממי בת כהן. אע''פ שהם באים לשורפה אין נידונים אלא במיתה שהיו מתייבין את בועלה שהוא בחנק כשאר הבא על אשת איש דכתיב היא באש תשרף היא ולא בועלה וזוממיה ילפינן מכאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו:
ובועלה. לבת כהן כשהיא נשואה אבל ארוסה היא ובועלה בסקיל':
שהמקלל לאחר מיתה חייב. דכתיב אביו ואמו קלל וקרא יתירא הוא לרבות לאחר מיתה:
והמכה לאחר מיתה פטור. דהא לא מחייב עד שיעשה חבורה ואין חבורה לאחר מיתה:
כונסין אותו לתוכה. לתוך העיר שצריך לעשות להרחוב בתוכה:
רחוב. פלטיא גדולה:
מתני'. היה רחובה חוצה לה. אם מקום קבוץ בני העיר היה חוצה לה:
הלכה: הַכֵּ֣ה תַכֶּ֗ה אֶת יוֹשְׁבֵי הָעִ֥יר הַהִ֖וא לְפִי חָ֑רֶב כול'. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. בְּהֶמְתָּהּ וְלֹא בְכוֹרוֹת וְלֹא מַעְשְׂרוֹת שֶׁבְּתוֹכָהּ. שְׁלָלָהּ לֹא כֶסֶף הֶקְדֵּשׁ וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁבְּתוֹכָהּ. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה בָעֵי. שִׂיעֵר צַדְקָנִיּוֹת שֶׂבְּתוֹכָהּ מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. בְּהֶמְתָּהּ וְלֹא בְכוֹרוֹת וּמַעְשְׂרוֹת שֶׁבְּתוֹכָהּ. שְׁלָלָהּ לֹא כֶסֶף הֶקְדֵּשׁ וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁבְּתוֹכָהּ. קָדְשֵׁי עִיר הַנִּידַחַת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מוֹעֲלִין בָּהֶן. מָתִיב רִבִּי יוֹחָנָן לְרֵיִשׁ לָקִישׁ. עַל דַּעְתָּךְ דַּתָּ מַר. מוֹעֲלִין בָּהֶן. נִיתְנֵי. שֵׁשׁ חַטָּאוֹת מֵתוֹת. אָמַר לֵיהּ. 54b שֶׁכֵּן אֲפִילֹו עוֹלָה בְּדָא מֵתָה. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשּׁוּם קָדְשֵׁי מְשׁוּמָּד. וְיִקְרְבוּ. עַל שֵׁם זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵיבָה. אָמַר רִבִּי עוּקְבָּה. אוֹף בְהָדָא אִיתְפַּלְּגוֹן. שׁוֹר שֶׁהוּא יוֹצֵא לִיסָּקֵל וְנִמְצְאוּ עֵידָיו זוֹמְמִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּל הַקּוּדֵם בּוֹ זָכָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. יִיאוּשׁ שֶׁלְּטָעוּת הָיָה. וְכֵן עֶבֶד שֶׁהוּא יוֹצֵא לִיהָרְג וְנִמְצְאוּ עֵידָיו זוֹמְמִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. זָכָה לְעַצְמוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. יִיאוּשׁ שֶׁלְּטָעוּת הָיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מוכיח בדבר. ראיה לדבר לוט שממונו גרם לו לישב בסדום ולא יצא משם אלא ידיו על ראשו ולא היה רשאי להציל מנכסיו כלום:
גמ' ר''ש אומר וכו'. תוספתא פי''ד:
לא בכורות ולא מעשרות שבתוכה. וכגון שהוממו דאי תמימין תיפוק ליה דשלל שמים הוו ואימעוט משללה ולא שלל שמים:
לא כסף הקדש ומ''ש שבתוכה. דהוו שלל שמים:
שיער הצדקניות שבתוכה מהו. כגון בפיאה נכרית שלהן ומיבעיא ליה אי כנכסייהו דמיין ואובדין או דילמא כלבושיהן דמיין ואין לבושי הצדיקים שבתוכה אובדין:
על דעתך דאת אמר מועלין בהן. והרי הן עומדות למיתה אלא הא דקי''ל בפ''ד דתמור' חמש חטאות מתות וניתני שש חטאות מתות הא דעיר הנדחת דדמיא להו:
שכן אפילו עולה בדא. של עיר הנדחת מתה דכל קדשי קדשים שלהן שהן של מזבח ימותו:
משום קדשי מומר לעכו''ם. דלא יהא אלא מומר לעכו''ם שהקדיש מועלין בו:
ויקרבו. ואמאי ימותו ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה ויקרבו מהן עולות לקייץ המזבח:
על שם זבח רשעים תועבה. אין להקריב מהן כלל:
אוף בהדא איתפלגון. כלומר בהאי פלוגתא דפליגי בשור הנסקל דלקמיה אם נמצאו עדיו זוממין כן פליגי בנמצאו עדי עיר הנדחת זוממין:
שור שהוא יוצא ליסקל. מפורש בפ' שור שנגח ד' וה' הלכה ח':
נישמעינה מן הדא. דר''ש דממעט בכורות ומעשר בהמה וע''כ שהוממו כדלעיל ואע''ג דהשתא בכלל שללה הוו מ''מ אמעיטו משום דלא דמי לשאר בהמה שלהן וה''ה לשער הצדקניות דלא דמו לשאר נכסים:
הלכה: וְאֶת כָּל שְׁלָלָ֗הּ תִּקְבּוֹץ כול'. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן. קַל וָחוֹמֶר בִּדְבָרִים. מָה אִם נְכָסִים שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת לֹא לְטוֹבָה וְלֹא לְרָעָה וְעַל יְדֵי שֶׁגָּֽרְמוּ לַצַּדִּיקִים לָדוּר עִם הָֽרְשָׁעִים אָֽמְרָה תוֹרָה שֶׁיִּשָּׂרֵפוּ. הַמִּתְכַּוֵּין לְהַטּוֹת אֶת חֲבֵירוֹ וּמַטֵּהוּ מִדֶּרֶךְ טוֹבָה לְדֶרֶךְ רָעָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מוֹכִיחַ בַּדָּבָר בְּלוֹט שֶׁלֹּא יָשַׁב בִּסְדוֹם אֶלָּא מִפְּנֵי מָמוֹנוֹ אַף הוּא יָצָא וְיָדָיו עַל רֹאשׁוֹ. הָדָא הִא דִכְתִיב מַהֵר֙ הִמָּלֵ֣ט שָׁ֔מָּה. דַּייֶךָ שֶׁאַתְּ מְמַלֵּט אֶת נַפְשֶׁךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מוכיח בדבר. ראיה לדבר לוט שממונו גרם לו לישב בסדום ולא יצא משם אלא ידיו על ראשו ולא היה רשאי להציל מנכסיו כלום:
גמ' ר''ש אומר וכו'. תוספתא פי''ד:
לא בכורות ולא מעשרות שבתוכה. וכגון שהוממו דאי תמימין תיפוק ליה דשלל שמים הוו ואימעוט משללה ולא שלל שמים:
לא כסף הקדש ומ''ש שבתוכה. דהוו שלל שמים:
שיער הצדקניות שבתוכה מהו. כגון בפיאה נכרית שלהן ומיבעיא ליה אי כנכסייהו דמיין ואובדין או דילמא כלבושיהן דמיין ואין לבושי הצדיקים שבתוכה אובדין:
על דעתך דאת אמר מועלין בהן. והרי הן עומדות למיתה אלא הא דקי''ל בפ''ד דתמור' חמש חטאות מתות וניתני שש חטאות מתות הא דעיר הנדחת דדמיא להו:
שכן אפילו עולה בדא. של עיר הנדחת מתה דכל קדשי קדשים שלהן שהן של מזבח ימותו:
משום קדשי מומר לעכו''ם. דלא יהא אלא מומר לעכו''ם שהקדיש מועלין בו:
ויקרבו. ואמאי ימותו ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה ויקרבו מהן עולות לקייץ המזבח:
על שם זבח רשעים תועבה. אין להקריב מהן כלל:
אוף בהדא איתפלגון. כלומר בהאי פלוגתא דפליגי בשור הנסקל דלקמיה אם נמצאו עדיו זוממין כן פליגי בנמצאו עדי עיר הנדחת זוממין:
שור שהוא יוצא ליסקל. מפורש בפ' שור שנגח ד' וה' הלכה ח':
נישמעינה מן הדא. דר''ש דממעט בכורות ומעשר בהמה וע''כ שהוממו כדלעיל ואע''ג דהשתא בכלל שללה הוו מ''מ אמעיטו משום דלא דמי לשאר בהמה שלהן וה''ה לשער הצדקניות דלא דמו לשאר נכסים:
כָּתוּב בְּיָמָ֞יו בָּנָ֥ה חִיאֵ֛ל בֵּ֥ית הָֽאֱלִי֭ אֶת יְרִיחוֹ. חִיאֵל מִן דִּיְהוֹשָׁפָט. יְרִיחוֹ מִן דְּבִנְיָמִין. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמְגַלְגְּלִין אֶת הַחוֹבָה עַל יְדֵי חַייָב. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּֽאֲבִירָ֨ם בְּכֹר֜וֹ יִסְּדָ֗הּ וּבִשְׂג֤וּב צְעִירוֹ֨. [בַּֽאֲבִירָ֨ם בְּכֹר֜וֹ לֹא הָיָה מְאַיִין לְלַמֵּד. וּבִשְׂגוּב] הָרָשָׁע הָיָה לֹו מְאַיִין לְלַמֵּד. לְפִי שֶׁרָצוּ לְרַבּוֹת אֶת מָמוֹנָן נִשְׁלְטָה בָהֶן מְאֵירָה וְהָיוּ מִתְמוֹטְטִין וְהוֹלְכִין. לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר כִּדְבַ֣ר יְי אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַד֖ יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּן נֽוּן.
Pnei Moshe (non traduit)
כתיב בימיו בנה וכו'. מפורש לעי' בהלכה ב':
כָּלִ֔יל לַֽיהוָֹה֭ אֱלֹהֶ֑יךָ. וְלֹֽא יִדְבַּ֧ק בְּיָֽדְךָ֛. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוּמֵר. לֹא אוֹתָהּ בָּנוּ אֶלָּא עִיר אֲחֶרֶת בָּנוּ. מֵאַחַר שֶׁהִיא נִבְנֵית מוּתָּר אַתְּ לֵישֵׁב בָּהּ. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמְרִים. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וּבָנָ֞ה אֶת הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ אֶת יְרִיח֔וֹ. אֶלָּא שֶׁלֹּא יִבְנֶה עִיר אֲחֶרֶת וְיִקְרָא שְׁמָהּ יְרִחוּ. יְרִחוֹ וְיִקְרָא שְׁמָהּ עִיר אֲחֶרֶת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר. לֹ֣א תוֹסִפוּן לָשׁ֛וּב בַּדֶּ֥רֶךְ הַזֶּה֭ עֽוֹד. לִישִׁיבָה אֵין אַתְּ חוֹזֵר. חוֹזֵר אַתְּ לִסְחוֹרָה וְלִפְרַקְמַטֵיָא וְלִכְבּוֹשׁ אֶת הָאָרֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא אותה בנו. לא יריחו בעצמו בנו אלא עיר אחרת בנו וקראו שמה יריחו וגם על זה השביע יהושע בן נון כדלקמיה:
כליל לה' אלהיך. וכן הוא אומר בעיר הנדחת שאפי' ממונן כלה ואבד ולא ידבק בידך:
תני. בתוספתא פי''ד:
מאחר שהיא נבנית. בא ליתן טעם מפני מה היו יושבין בה אח''כ כדכתיב ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע וקאמר מאחר שהיא נבנית מותר אתה לישב בה דעל זה לא השביע יהושע:
וכן הוא אומר. דכמו דדייקינן ובנה דוקא אבל משנבנית מותר לישב בה וכן נמי דרשינן לשוב דקרא לישיבה לקבע אין אתה חוזר למצרים אבל חוזר אתה להולך סחורה לשם ולהביא פרקמטיא משם ולכבוש את הארץ תחת ידיך:
הדרן עלך כל ישראל
משנה: וְאֵילּוּ הֵן הַנֶּחֱנָקִין הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ וְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל וְזָקֵן מַמְרֵא עַל פִּי בֵית דִּין וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר וְהַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְהַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ וְזוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן וּבוֹעֲלָהּ. הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָהֶן חַבּוּרָה. זֶה חוֹמֶר בַּמְקַלֵּל מִבַּמַּכֶּה שֶׁהַמְקַלֵּל לְאַחַר מִיתָה חַייָב וְהַמַּכֶּה לְאַחַר מִיתָה פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
ההקדשות. הקדש בדק הבית שבתוכה יפדו כלומר אין נשרפים אלא צריכים פדיה כשאר כל ההקדשות:
ותרומות ירקבו. בתרומה ביד כהן מיירי דממון כהן הוא וחל עליה איסור' דעיר הנדחת וירקבו מפני שאין לזלזל בהן כולי האי ולשרפה כשאר שללה ואם תרומה ביד ישראל היא הויא שלל שמים ותנתן לכהן שבעיר אחרת:
מעשר שני. אפי' למ''ד מ''ש ממונו הוא הואיל וקדש איקרי לא ישרף אלא יגנז:
לא תעשה אפי' גנות ופרדסים. דעוד לגמרי משמע:
לכמות שהיתה. בישוב בתים אינה נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדסים והלכה כר''ע:
מתני' ואלו הן הנחנקין. המכה אביו ואמו. דכתיב מות יומת וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק:
וזקן ממרא על פי בית דין. שמסרב על דברי בית דין הגדול שבלשכת הגזית:
וזוממי בת כהן. אע''פ שהם באים לשורפה אין נידונים אלא במיתה שהיו מתייבין את בועלה שהוא בחנק כשאר הבא על אשת איש דכתיב היא באש תשרף היא ולא בועלה וזוממיה ילפינן מכאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו:
ובועלה. לבת כהן כשהיא נשואה אבל ארוסה היא ובועלה בסקיל':
שהמקלל לאחר מיתה חייב. דכתיב אביו ואמו קלל וקרא יתירא הוא לרבות לאחר מיתה:
והמכה לאחר מיתה פטור. דהא לא מחייב עד שיעשה חבורה ואין חבורה לאחר מיתה:
כונסין אותו לתוכה. לתוך העיר שצריך לעשות להרחוב בתוכה:
רחוב. פלטיא גדולה:
מתני'. היה רחובה חוצה לה. אם מקום קבוץ בני העיר היה חוצה לה:
משנה: זָקֵן מַמְרֵא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁנֶאֱמַר כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֙ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּין דָּ֨ם ׀ לְדָ֜ם בֵּין דִּ֣ין לְדִ֗ין'. שְׁלשָׁה בָתֵּי דִינִין הָיוּ שָׁם. אֶחָד עַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת. וְאֶחָד עַל פֶּתַח הָעֲזָרָה. וְאֶחָד בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. בָּאִין לָזֶה שֶׁעַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת וְאוֹמֵר כָּךְ דָּרַשְׁתִּי וְכָךְ דָּֽרְשׁוּ חֲבֵרַי כָּךְ לִמַּדְתִּי וְכָךְ לִמְּדוּ חֲבֵרָי. אִם שָֽׁמְעוּ אָֽמְרוּ לָהֶם. וְאִם לָאו בָּאִין לָזֶה שֶׁעַל פֶּתַח הָעֲזָרָה וְאוֹמֵר כָּךְ דָּרַשְׁתִּי וְכָךְ דָֽרְשׁוּ חֲבֵרַי כָּךְ לִמַדְתִּי וְכָךְ לִמְדוּ חֲבֵרָי. אִם שָֽׁמְעוּ אָֽמְרוּ לָהֶם. וְאִם לָאו אֵילּוּ וָאֵילּוּ בָּאִין לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית שֶׁמִּשָּׁם תּוֹרָה יוֹצְאָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה'. חָזַר לְעִירוֹ וְשָׁנָה וְלִימֵּד כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה לָמוּד פָּטוּר. הוֹרָה לַעֲשׂוֹת חַייָב שֶׁנֶּאֱמַר וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן וגו'. אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיּוֹרֶה לַעֲשׂוֹת. תַּלְמִיד שֶׁהוֹרָה לַעֲשׂוֹת פָּטוּר נִמְצָא חוּמְרוֹ קוּלּוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
והגונב את בנו. טעמייהו דרבנן דפטרי דכתיב ונמצא בידו וקרא יתירא הוא דהא כתיב כי ימצא איש אלא למידרש מיניה פרט לזה שהוא מצוי בידו והלכה כחכמים:
ר' יהודה מחייב. דכתיב מאחיו מבני ישראל מאחיו למעוטי עבדים מבני ישראל אי כתב בני ישראל הוה ממעטינן מי שחציו עבד וחציו בן חורין השתא דכתיב מבני ישראל מיעוטא אחרינא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ורבנן סברי מאחיו לאו למעועי עבדים דהא אחיו הוא במצות אלא בני ישראל למעוטי עבדים מבני ישראל למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין והלכה כחכמים:
מתני'. שלשה בתי דינין היו שם. בירושלם דמשתעי בה קרא וקמת ועלית:
אחד על פתח הר הבית. הוא שער המזרחי שלפנים מן החיל לפני עזרת נשים:
ואחד. יושב למעלה הימנו כשעברו עזרת נשים ובאין לפני עזרת ישראל:
ואחד בלשכת הגזית. והיא בנויה בתוך העזרה חציה בקודש וחציה בחול:
באין לזה שעל פתח הר הבית. זקן זה שהורה בעירו ונחלקו ב''ד שבעירו עליו והזקיקו הכתוב לעלות לירושלם באים הוא וב''ד שבעירו לזה הב''ד שעל פתח הר הבית שהרי בו פוגעים תחלה:
אילו ואילו. כולם באים לב''ד הגדול:
תלמיד. שלא הגיע להוראה ונחלק על ב''ד שבעירו ובאו לב''ד הגדול ושאלו וחזר לעירו והורה כבתחלה פטור שאין להם לסמוך על הוראתו והתורה לא חייבה אלא מופלא ומומחה לב''ד כדילפינן מכי יפלא ממך במופלא שבב''ד הכתוב מדבר:
נמצא חומרו קולו. חומר העבירה שעבר והורה והחמירו חכמים שלא יורה עד שיגיע להוראה ויהא בן ארבעים שנה היא נעשית לו קולא לפטרו מן המיתה שאם היה זקן שהגיע להוראה והמרה על פי ב''ד היה חייב מיתה:
וישתמש בו. לת''ק נמי בעי עימור ותשמיש פחות משוה פרוטה איכא בינייהו דלת''ק מיחייב ולר' יהודה עד שישתמש בו תשמיש שוה פרוטה והלכה כת''ק:
מתני' וגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו. דכתיב ונמצא בידו ואין ידו אלא רשותו וכן הוא אומר ויקח את כל ארצו מידו:
מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. מֵאֶחָיו. לֹא מִבָּנָיו. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יְהוּדָה. מֵאֶחָיו. אֲפִילו מִקְצַת אָחִיו. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. מֵאֶחָיו. עַד שֶׁיְּהֵא כוּלּוֹ אָחִיו.
Pnei Moshe (non traduit)
מבני ישראל. אף בנו במשמע:
מאחיו. כתיב ולא מבניו:
מאחיו אפילו מקצת אחיו. וחציו עבד וחציו בן חורין מקצת אחיו הוא:
עד שיהא כולו אחיו. ולא דרשי מ''ם לרבות אלא למיעוטא:
הֵיידֵינוֹ גַנָּב והֵיידֵינוֹ גַזְלָן. אָמַר רִבִּי הִילָא. גָּנַב בִּפְנֵי עֵדִים גַּנָּב. בִּפְנֵי הַבְּעָלִים גּוֹזְלָן הוּא. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. מֵעַתָּה אֲפִילוּ נִתְכַּווֵן לְגוּזְלָהּ וְלִבְעִילָה אָֽזְלָה אֵין גוֹזְלָן. וְהֵיי דֵינוֹ גוֹזְלָן עַל דְּרִבִּי זְעִירָא. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סוֹסַרְטָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. עַד שֶׁיִּגְזוֹל בִפְנֵי עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם. בִּנְייָן אָב שֶׁבְּכוּלָּן וַיִּגְזוֹל אֶת הַֽחֲנִית֙ מִיַּ֣ד הַמִּצְרִ֔י וגו'.
רִבִּי בָּא רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיּגְנוֹב מָעוֹת. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיְּזַלְזֵל מָעוֹת. מָהוּ עַד שֶׁיְּזַלְזֵל מָעוֹת. מָה נָן קַייָמִין. אִם בַּאוּ דְאָמַר. הֵא לָךְ חֲמִשָּׁה וְהַב לִי תְלָתָא. שׁוֹטֶה הוּא. הֵא לָךְ תְּלָתָא וְהַב לִי חֲמִשָּׁה. בַּר נַשׁ הוּא. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בַּאוּ דָמַר. הֵא לָךְ חֲמִשָּׁה וְהַב לִי חֲמִשָּׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
כחבורת שבת. אנו מדמין או כחבורת נזיקין דאין תימר כחבורת שבת אפי' לא חיסר בו כלום מתחייב דקי''ל החובל בשבת חייב על החבורה אם יצא דם או נצרר אע''פ שלא יצא הדם אבל אם אנו מדמין לחבורת נזקין אינו חייב עד שעה שיחסר כדקי''ל בריש החובל דאינו מתחייב בנזק אא''כ חיסר בו אבר שקטע ידו וכיוצא בו אבל הכהו על ידו וצבת אינו משלם נזק הואיל וסופה לחזור כ''א צער ריפוי שבת ובושת הכא מאי ולא איפשיטא:
באיזו חבורה. הוא מתחייב ולאיזה דין אנו מדמין:
הלכה: הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ כול'. אַזְהָרָה לַגְּנֵיבָה הָרִאשׁוֹנָה מְנַיִין. לֹא֖ תִּגְנוֹב. אַזְהָרָה לַגְּנֵיבָה הַשְּׁנִייָה מְנַיִין. וְלֹא תִּגְנוֹבוּ. לֹא֖ תִּגְנוֹב עַל מְנָת לְמַקֵּט. לֹא֖ תִּגְנוֹבוּ עַל מְנָת לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל עַל מְנָת לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. בֶּן בַּגְבָּג אוֹמֵר. לֹא תִגְנֹב אֶת שֶׁלָּךְ מֵאַחַר הַגַּנָּב. שֶׁלֹּא תֵרָאֶה גוֹנֵב.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אזהרה לגניבה הראשונה וכו'. גרסינן לה לעיל פרק בן סורר ומורה הלכה ג' ושם מפורש עד בנין אב שבכולן:
אינו דין. שיהא בכלל אזהרה ומצווה שלא להכות:
מי שאינו מצווה להכות. דקי''ל אין הבן נעשה שליח להכות לאביו מלבד מסית ומדיח שגלה לנו הכתוב דכתיב לא תחמול ולא תכסה עליו:
הרי הוא מצווה שלא להכות. יותר מארבעים:
גמ' ארבעים יכנו לא יוסיף. דכתיב ודרשינן מהכא אזהרה לחובל בחבירו והשתא נפקא לן מכה אביו מק''ו. ומכילתא היא בפרשת משפטים:
משנה: וְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ וְיִשְׁתַּמֶּשׁ בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ. הַגּוֹנֵב אֶת בְּנוֹ רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה מְחַייֵב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. גָּנַב מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה מְחַייֵב וַחֲכָמִים פוֹטְרִין׃
Pnei Moshe (non traduit)
והגונב את בנו. טעמייהו דרבנן דפטרי דכתיב ונמצא בידו וקרא יתירא הוא דהא כתיב כי ימצא איש אלא למידרש מיניה פרט לזה שהוא מצוי בידו והלכה כחכמים:
ר' יהודה מחייב. דכתיב מאחיו מבני ישראל מאחיו למעוטי עבדים מבני ישראל אי כתב בני ישראל הוה ממעטינן מי שחציו עבד וחציו בן חורין השתא דכתיב מבני ישראל מיעוטא אחרינא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ורבנן סברי מאחיו לאו למעועי עבדים דהא אחיו הוא במצות אלא בני ישראל למעוטי עבדים מבני ישראל למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין והלכה כחכמים:
מתני'. שלשה בתי דינין היו שם. בירושלם דמשתעי בה קרא וקמת ועלית:
אחד על פתח הר הבית. הוא שער המזרחי שלפנים מן החיל לפני עזרת נשים:
ואחד. יושב למעלה הימנו כשעברו עזרת נשים ובאין לפני עזרת ישראל:
ואחד בלשכת הגזית. והיא בנויה בתוך העזרה חציה בקודש וחציה בחול:
באין לזה שעל פתח הר הבית. זקן זה שהורה בעירו ונחלקו ב''ד שבעירו עליו והזקיקו הכתוב לעלות לירושלם באים הוא וב''ד שבעירו לזה הב''ד שעל פתח הר הבית שהרי בו פוגעים תחלה:
אילו ואילו. כולם באים לב''ד הגדול:
תלמיד. שלא הגיע להוראה ונחלק על ב''ד שבעירו ובאו לב''ד הגדול ושאלו וחזר לעירו והורה כבתחלה פטור שאין להם לסמוך על הוראתו והתורה לא חייבה אלא מופלא ומומחה לב''ד כדילפינן מכי יפלא ממך במופלא שבב''ד הכתוב מדבר:
נמצא חומרו קולו. חומר העבירה שעבר והורה והחמירו חכמים שלא יורה עד שיגיע להוראה ויהא בן ארבעים שנה היא נעשית לו קולא לפטרו מן המיתה שאם היה זקן שהגיע להוראה והמרה על פי ב''ד היה חייב מיתה:
וישתמש בו. לת''ק נמי בעי עימור ותשמיש פחות משוה פרוטה איכא בינייהו דלת''ק מיחייב ולר' יהודה עד שישתמש בו תשמיש שוה פרוטה והלכה כת''ק:
מתני' וגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו. דכתיב ונמצא בידו ואין ידו אלא רשותו וכן הוא אומר ויקח את כל ארצו מידו:
אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָהֶן חַבּוּרָה. כְּאֵי זֶה חַבּוּרָה. כְּחַבּוּרַת שַׁבָּת כְּחַבּוּרַת נְזָקִין. אִין תֵּימַר כְּחַבּוּרַת שַׁבָּת. אֲפִילוּ לֹא חִיסֵּר. וְאִין תֵּימַר כְּחַבּוּרַת נְזָקִין. עַד שָׁעָה שֶׁיְּחַסֵּר.
Pnei Moshe (non traduit)
כחבורת שבת. אנו מדמין או כחבורת נזיקין דאין תימר כחבורת שבת אפי' לא חיסר בו כלום מתחייב דקי''ל החובל בשבת חייב על החבורה אם יצא דם או נצרר אע''פ שלא יצא הדם אבל אם אנו מדמין לחבורת נזקין אינו חייב עד שעה שיחסר כדקי''ל בריש החובל דאינו מתחייב בנזק אא''כ חיסר בו אבר שקטע ידו וכיוצא בו אבל הכהו על ידו וצבת אינו משלם נזק הואיל וסופה לחזור כ''א צער ריפוי שבת ובושת הכא מאי ולא איפשיטא:
באיזו חבורה. הוא מתחייב ולאיזה דין אנו מדמין:
הלכה: וְאֵילּוּ הֵן הַנֶּחֱנָקִין כול'. אַזְהָרָה לַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ מְנַיִין. אַרְבָּעִ֥ים יַכֶּנּ֭וּ לֹ֣א יוֹסִיף. מָה אִם מִי שֶׁהוּא מְצוּוֶּה לְהַכּוֹת 55a הֲרֵי הוּא מְצוּוֶּה שֶׁלֹּא לְהַכּוֹת. מִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה לְהַכּוֹת אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא מְצוּוֶּה שֶׁלֹּא לְהַכּוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אזהרה לגניבה הראשונה וכו'. גרסינן לה לעיל פרק בן סורר ומורה הלכה ג' ושם מפורש עד בנין אב שבכולן:
אינו דין. שיהא בכלל אזהרה ומצווה שלא להכות:
מי שאינו מצווה להכות. דקי''ל אין הבן נעשה שליח להכות לאביו מלבד מסית ומדיח שגלה לנו הכתוב דכתיב לא תחמול ולא תכסה עליו:
הרי הוא מצווה שלא להכות. יותר מארבעים:
גמ' ארבעים יכנו לא יוסיף. דכתיב ודרשינן מהכא אזהרה לחובל בחבירו והשתא נפקא לן מכה אביו מק''ו. ומכילתא היא בפרשת משפטים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source